מאי

באמצע חודש מאי הייתי בוורשה, פולין. ׳זה זמן טוב להיות פה׳ מושקה אמר לי -

׳יש מזגאוויר טוב ורואים רגלייים של בחורות. לפולניות יש הרגליים היפות באירופה׳.

׳די מושקה׳ אמרתי לו. ׳הטקסטים הסקסיסטיים שלך זה היה מצחיק בזמנו. בזמנכם. היום זה לא עובד. וחוצמזה אתה אומר את זה על בנות של כל מדינה שאנחנו נוסעים אליה׳.

׳טוב ילד, מה אתה כועייס׳? אמר לי והבליט את הציירה הזה עם שניי היודים שיש לו כשהא עושה קרקס ממישהו. ממשהו.

הסטתי את המבט ממנו כי ראיתי שהוא מסתכל קדימה בפנים הרציניות האלה שלו, מלאות החשיבות, ששמר לאירועים ציוניים מכוננים. ורק להם. מולנו הייתה הגבעה הקטנה והאנדרטה ברחוב מילא 18, שתחתיה היה בונקר הפיקוד של מורדיי גטו וורשה - שם התאבד אנילביץ׳.

הצטמררתי. מושקה הצדיע.

***

מושקה נולד בתל-אביב וידע על כל מה שקרה בארץישראל משנות ה-20׳ וצפונה. הוא הכיר את כולם ונכח בכל האירועים החשובים. גם אלה שקרו לפני שנולד. ׳פנטזיונר׳ קראו לו אנשים, ואני ידעתי שהוא כל כך אוהב את הארץ ובגלל זה מחבר את עצמו לכל אירוע גדול שחוותה. ואיך ידע לספר סיפור. רק פעם אחת הערתי לו, כשזכר שהיה עד לפגישה של הרצל עם קיסר גרמניה במקווה ישראל ב- 1898.

׳בן כמה אתה מושקה׳? שאלתי.

׳90׳.

׳חשבתי 139׳ אמרתי לו.

***

׳הסיפור הגדול של גטו ווארשה קרה בכלל בישראל׳ מושקה אמר כששנינו עמדנו בפנים מאובנות על הגבעה של אנילביץ׳ בווארשה. הסתכלתי עליו והוא לא החזיר מבט. הסתכל אל האופק, כמו שתמיד עשה ברגעים גדולים. עבורו.

׳האזרח מ׳׳ פתח כאילו היה קפקא ׳נולד בווארשה למשפחה יהודית-אריסטוקרטית. היה עילוי. ואני אומר לך שאם היה נשאר בווארשה בזמן המלחמה היינו מנצחים ת׳גרמנים׳.

-שתיקה-

בסוף שנות ה- 30׳ היא עיבר׳.

׳מושקה איזה מן דיבור זה?׳

׳אתה צודק. הוא הכניס להריון בחורה יהודיה יפה-יפה בשם צ׳. אבא של מ׳, שהיה ראש הקהילה היהודית חייב אותו להתחתן איתה. מ׳ הסכים. היה איש של כבוד. חודש לפני החתונה - הייתה אמורה להיות חתונת המאה, התחילו לבעבע שמועות שמ׳ התאהב בבחורה אחרת׳.

׳מושקה׳ שאלתי: ׳מה זה האותיות האלה במקום שמות׳?

׳אני מחויב לסודיות׳ ענה.

׳יומיים לפני החתונה מ׳ הלך לאבא שלו - אז הלכו לאבות כמו לקדושים - ואמר לו: אני מבטל ת׳חתונה. אני אוהב אישה אחרת ונוסע איתה לפלשתינה׳.

-שתיקה ארוכה מאוד-

׳כמו השתיקה הזאת שאנחנו שומעים עכשיו, ככה הייתה שתיקה בחדר העבודה של אבא של מ׳. ואז הזקן דפק על השולחן ואמר: ׳אם תעשה את מה שאתה אומר תיסגר אחרייך הדלת של הבית הזה ולא תיפתח לך כל דלת לעולם. מ׳ נסע לפלשתינה עם ת׳ ככה קראו לה׳.

-שתיקה-

׳הגבעה הזאת שואבת ממני כוחות׳ אמרתי למושקה ולאויר של ווארשה...

׳היא נפרדה ממנו כמה רגעים אחרי שהגיעו לארץ-ישראל. עניינו אותה דברים אחרים: מוסיקה, מסיבות.

מ׳ רצה לתקן ת׳ארץ ות׳עולם, אבל כל דלת שדפק עליה בארץ ישראל נסגרה בפניו. כאילו יצאה פקודה מווארשה שאמרה: אל תיקחו אותו לעבוד ואל תגייסו אותו לקבוצה או לארגון. כל ארגון׳

מכת רוח פתאומית פיזרה למושקה ת׳שיער.

׳אז מ׳ הצטרף ללח״י, ארגון המחתרת שאסף אליו את האמיצים והדחויים מבין היהודים שנלחמו בבריטים בארץ. היה המעולה שבלוחמים והגיבור שבגיבורים. אריה.

בערב תל-אביבי יפה של סוף חורף 1944 מ׳ הלך ברחוב מאז״ה מלמעלה למטה. שוטרים בריטיים צעקו לו לעצור. הוא ירה עליהם וברח לכיוון בית שהכיר, טיפס במדרגות כחתול, כשהגיע לדלת הגג לחץ על הידית כדי לצאת החוצה ומשם לדלג לגג הקרוב ולהיעלם. הדלת שהייתה אמורה להיפתח בקלות לא נפתחה גם כשבעט בה בכל הכוח. לכל לוחם לח׳י שניסה אותה עד לאותו יום נפתחה בנשיפה. הדפיקות הבאות ששמע היו של כדוריי הרובים של החיילים האנגלים. מ׳ קרס למותו והדלת נפתחה החוצה בקלילות.

רוח. ושתיקה. מושקה סידר ת׳שיער. ונעל -

׳אבא של מ׳ בטח ביטל את הקללה לפני שנרצח באכזריות בגטו וורשה. זה כמעט הצליח. בוא ילד, הגבעה הזאת גבוהה לאנשים כמונו׳.

**

כתב: עמית פרבמן

(בכל פעם שאני הולך על רחוב מאז״ה ממלצ׳ט לכיוון אחד העם אני נעצר ליד בית מספר 33 וקורא את השלט על מיליק אהרונסון ונזכר איך באמצע מאי הייתי בוורשה, פולין).