מחאות קטנות

ביום שבת ושני וחמישי ושבת ושני ושלישי ולופ יצאתי לרחובות. אני לרוב ברחובות ואין בזה חדש, אלא שהפעם אני לא ברחובות למטרות שיטוט. המטרה היא אחרת בהירה ומרגשת וטובה: מחאה. להציל את המקום ואותי. יש פעמים שיצאתי ברגל ובאחרות נסעתי באפניים - דגל שעון על כתף מתנפנף ברוח. חופשי. הדברים יפים ומוזרים כי חזרתי לחיקם החמים של הרצל והציונות ולהיות עם חופשי ועוד - זה הרי המרכז, ולא השוליים שמתנגדים. היה. דברים משתנים בקן הקוקיה.

ברחובות בימים שכאלה יש הסיפור הגדול שנמצא באמצע ויש גם הסיפורים קטנים. צריך להסיט ת׳ראש והם שם. בפינות. הנה ארבעה כאלה -

1 -

שבת, לפנות ערב. מגדל - תל-אביב //

העיר בשיאה כשיש הפגנות - רחובות סגורים וחלומות על שינוי שכנראה לא יקרה. אולי. ׳בייגלה בייגלה חם׳. הוא לא.

אספתי את האפניים מחניה של מגדל-מגדלי שלא לוקח צד בעימות. טוב לו המצב ואין לו עניין שמשהו חדש יקרה ויזיז אותו מהמיקום שלו. location location location. בקומת המרתף הגדולה בחדר כושר לא קטן אשה לא מבוגרת עובדת על המכשיר המצחיק הזה שמפעיל את הידיים והרגליים - לבושה בטייץ קצר ממש וגופיה עוד יותר. שני הפריטים בצבעים צועקים מעולמות הסגול. מוגזמים. מסכלת על הויטרינה השקופה ולא על המסך שמולה שמשדר קליפים של ספורט. רואה רק את עצמה בויטרינה שנוקתה עוד לפני השבת ונשארה צלולה וקרה. מתחשק לשאול אותה: היי את לא יוצאת אל הרחוב?׳ ׳עזבו אותי בשקט׳ היא אומרת בלי לומר הרי לא נשאלה. ׳בקיץ הקרוב שאתן עם הבייגלעאכים שלכן והבטן שנוזלת נדבר אז׳. מחאה!

2 -

חמישי, בוקר. דרך מנחם בגין - תל אביב //

מה היה חושב מנחם על זה שקראו דרך על שמו והוא ביקש שלא? ומה היה חושב על כל תרבות הקורקינט שמתפוצצת על העיר? בעיר. באחד המפרצים של מנחם בגין הדרך נערה בגירה מנתקת מחניה קורקינט מהצהובים. הוא לא נדלק למרות שהצמידה טלפון וקיבלה חיווי שפועל. מטלטלת. נדלק. שמחה. כבה. מטלטלת שוב. נדלק. כבה. ככה עושות ריקוד כזה פעמים-מספר עד שמשהו אצלה משתנה: לא עוד משחק. מטיחה את הקורקינט על הרצפה ולמרות שנדלק ונותן להבין שמוכן לעבוד עכשיו בלי הפסקה עד שתיגמר הסוללה מתנפלת עליו בבעיטות כשהוא שוכב חסר אונים. מגיעה שוטרת של הכחולים עדינהף מנסה להפריד אותה מהכלי. דוחפת אותו בזעם איזה כוחות, מפשילה את מכנסיה ומשתינה עליו. על הקורקינט.כבה. מגה מחאה!

3-

חמישי, אמצע יום. גשר יהודית - תל-אביב //

אני מרגיש הרגשת בעלים בנוגע לגשר יהודית. אומרים לי: ׳מה אתה צועני תמיד ופתאום מדבר על בעלות׳? אז בואו וננקה מהשולחן את נושא הבעלות: אין לי עניין בבעלות על הגשר או על יהודית {מונטיפיורי}. בכלל שינו את השם לגשר יצחק נבון. לעד יהיה גשר יהודית טהור ועל מלא. כשעבדו על תכנון הגשר ובניתו ועל יצירתם של חלוקי הנחל הגדולים שעליו יצא שצילמתי את המהלך. מעניין אם חשבו שהגשר יהפוך לכוכב שכזה? ועכשיו על הגשר צהריים נעימים של מרץ והמון אדם. סמיך ממש. אני הולך או עומד ומתחכך באנשים ומתחילה תנועה חזקה למטה לאיילון דרך השיפולים שמעל הכביש. שמח. הגשר הוא כוכב ועליו, לבושה בגדים ערביים קלאסיים: גלביה סופר אלגנטית וחיג׳אב שחור של משי, הולכת אישה. משקפי שמש שחורים מסתירים את מה שנשאר גלוי מהפנים. מה יש מאחורי הכיסוי? מה? מתופפת עם נעלי עקב על ה Deck של הגשר שרועד מהליכתה. עוד רגע יקרוס. פגשתי את האדריכלים עוד בשלב התכנון. ייפול? ׳דמוקרטיה או מרד׳ שרים כולם. גם אני. זמבורות צורחות ושריקות ׳יורדים לאיילון׳. הכל מתערבב בכל והיא חוצה בקצב שלה את ההמון שפותח לה שביל. צליחת ים סוף או גשר יצחק נבון. יהודית. הצהריים מקבלים כיוון אחר וחדש עד לרגע שנוטשת את הגשר מצד מזרח הולכת לכיוון הבנין של מכבי או למשרדים של Google או לתחנת אוטובוס הקרובה של הקווים שנוסעים צפונה. מחאה שניצחה!

4-

שני, ערב. שכונת גבעת שאול - ירושלים //

לילות רצופים ללא שינה ואדרנלין. בדרך להפגנה הגדולה חציתי את שכונת גבעת שאול קרוב-קרוב לריחות של מאפיית אנג׳ל. עצרתי לרגע והכל נעצר. הסנפתי. ׳אמא שלך זונה יא-בן של אלף זונות׳ העיר אותי נהג אחד עם כיפה שחורה גדולה. יש לו טיעונים חזקים. התעוררתי מה Pause. ככה מדברים אנשים עם כיפה יראי שמים קדושים יהודים של עיר בת שלושת אלפים? ׳תחזור לגרמניה׳ צעק לי עדיין באוטו. לא יצא. ׳איך גרמניה?׳ עניתי ׳נתב׳ג סגור׳. בהפגנה מול העליון השרירים כבר היו חלשים. לילות שהתערבבו עם ימים השפיעו ואם היה מקום על הדשא בין ורדים הייתי הולך לישון. קצת. בדרך חזרה למכונית ער ומרוכז בכוננות קרבית אני עובר שוב ליד הריחות של אנג׳ל שלא מפסיקים. ׳איך אני מגיעה להפגנה׳ העיר אותי קול חרדית רך שחלפה על פני. ׳איזה׳? ׳איזה שיש׳ סימנתי לה עם היד לכיוון הכללי. רצתה עוד. ׳מה ההפגנה שלך׳? שאלה. ׳הפוכה משלך׳. Pause. ׳אבל אם הייתי לוקח את חופש הבחירה הייתי בוחר בצד שלך׳. נדלקה. חרדית. עיניה נפתחו. אולי השהיתי את המבט שלי אני מקווה שלא. זה לא מתאים כל הדיאלוג הזה והעיתים והעייפות וריחות אנג׳ל אינם תירוץ. סובבתי חזרה המבט לכיוון דרום ושוב ריכוז וכוננות עם הפנים לאוטו. ׳היי׳ קראה לי ׳היי למה התכוונת?׳ אחרי שעתיים התחממתי מול מדורה באיילון. ד-מו-קר-טיה! -- כתב: עמית פרבמן