-All Men Created-

ביוםההולדת שלי כל יומלדת שלי אני יוצא לטיול לבד סולו בדרכים משעת בוקר מוקדמת מחפש את השקט ואת הרעש ועונה לשאלות שאין להן תשובה אחת. בבוקר הזה בשנה הזאת יצאתי למערה הכחולה - בדיוק שני הדברים שאני צריך ביום של חום וקוץ שאני אוהב כלכך. לבד בשביל עם רוח צד ומחשבות....

פעם היה מקום כזה בתל-אביב שקראו לו השרקוטרי. שם טוב. ביפו היה. מסעדה. ואני זוכר אותו אותה לטובה כי בשנת 2008 חגגתי שם יומולדת והגיעו הרבה אנשים ובבוקר שאחרי נסעתי לצלם סרט בסין ומסין (נסעתי ל) יפן.

ופעם כבר אחרי 2008 הגעתי מאוחר בלילה לשרקוטרי הזה הזו לפגוש חבר שאירח חברים ממדינות שונות. אחד מהם - גרמני, שאל אותי בלי בלבול תגיד ת׳בחופשה? הייתי אחרי יום עבודה קשוח. ממש לא אמרתי לו בלי לנטור על העבר. נראה כאילו חזרת עכשיו מהבהאמס המשיך. הבנתי אמרתי. חופשה כזאת. הזמנתי לו נקניקיות עם כרוב.

- בדרך למערה יש מפרץ ועוד אחד והלב שלי נפתח והופך לדו-מימדי.

תיאודור אדורנו מהחברעאס של אסכולת פרנקפורט (אמר לי פעם ידיד שובב שכל מה שמרגיש גבוה מדי או בנוי לתלפיות יש להנמיך אותו ממש לתפוס לו בכתפיים ולהוריד אותו לגובה הרצפה. זה מצחיק. עושה סדר) כתב כי בחברה המודרנית התעשייתית האדם והקבוצה מאמצים צורות קלישאתיות של הנאה, וממלאים תפקיד או צורך של תעשיה אחרת של החברה הצרכנית - תעשיית התיירות. הנופש הוא עבודה - טכנולוגיה שמטרתה לשמור על כשירות העובד.

- נופשים של סופשבוע בכפר הנופש שליד עוברים מולי. מצלמים. מצטלמים. נופש יכול להיות מחלה.

הגרמני הצעיר לא הכיר את אדורנו היה בנקאי ובא לנפוש בתלאביב בכל הכוח לפי הטקס וזלל כרוב ונקניקיות שנטפו שומן.

בשדה התעופה בדרך ליפן שאחרי סין פגשתי גנרל לשעבר. דיברנו. היו בו ניצוצות-של הרפתקן לא רק צבאי. דיבר בקלישאות: מה אתה עושה? למה אתה עושה את זה? שאול היה בצוות שלך בסיירת? ניסיתי להסביר לו שאני עושה את מה שאני עושה כי אני מחפש ליצור הכי קשה וקשוח שאפשר ולהיות חופשי הכי קל כנוצה שקיים. לא היה איתי שאול. הדברים שאמרתי על יצירה וחופש עברו לגנרל לשעבר דרך העיניים, יצאו לו מהחלק האחורי של הראש וריחפו ב Duty של שדההתעופה בייג׳ין. לאן ת׳טס? שאל. אני לאוסטרליה אמר. נתן לי כרטיס ביקור וביקש את שלי. שאול לא היה איתך מה? שאל כמו ספקן. אין לי כרטיס ביקור אמרתי.

- אני הולך על מצוק הכורכר מעל לים הכחלחול סגלגול ונזכר בשאול שהיה הרפתקן אולי כמו הגנרל ורצה לרחף לעוף חופשי כמו ציפור. בגיל 20 וקצת נסק עם גלשן האויר שלו מצוק גבוה הרבה יותר מזה שאני הולך עליו ואחרי דקות התרסק למותו. המערה צריכה להיות כבר קרובה. גלים נשברים על הסלע.

בסתיו של 1996 הגעתי לפריז מיפן והייתי פתוח לקבל כל דבר. התאהבתי בצרפתייה שהזכירה לי את אנה מוגלליס. היא סובבה אותי בכל העיר ולימדה אותי לאהוב אותה. שבוע מושלם של חופש שלם.

בגלגול קודם הייתי לקטית אמרה לי תחת הכנסיה הגדולה של מונמארטר. לא היה לי מושג אז מה זה לקטית. היום אני מתחיל להבין. אני הייתי צאר או קיסר בגלגול קודם אמרתי. דביל.

בשדה התעופה של פריז בדרך חזרה לישראל הסתובבתי בוקר שלם עם נייר טואלט שהשתלשל לי מהחלק האחורי של המכנסיים. לא הבנתי למה אנשים בשדה מסתכלים עליי באופן מוזר. זה סימן חשבתי: פריז החופשית והמרגשת נשארה כאזיקים על רגליי וידיי וליבי.

- אני מתיישב לכתוב על שולחן של עץ של רשות הטבע והגנים. השרב הרצחני שהיה פה בעשרת הימים האחרונים נשבר. איך שכחתי לשים בתיק נייר טואלט?

בבוקר אחד של קיץ בשנת 1996 קמתי מול הים בחוף המזרחי של קופנגן. רוב התיירים נטשו אחרי המסיבה הגדולה וגם אני הייתי בדרך לעזוב ולנסוע לבנגקוק. הצצתי מהמיטה המעוכה החוצה למרפסת הקטנה שדרכה רואים את הים - תמונה מנצחת קרא לזה הגנרל, ולא ראיתי את הכפכפים שלי. חיפוש קצת יותר רציני הביא למסקנה הכואבת שהם נלקחו כנראה נגנבו. נסעתי לבנגקוק נסיעה ארוכה יחף כמו קלושאר. הרגשתי כמו האדם החופשי בעולם.

- יושב לבד במערה הכחולה. גלים מפכים נשברים על הסלע וזורקים לי מים וקצף ומלח לפנים. טיבריוס קיסר רומא ששלט אחרי אוגוסטוס קיסר ישב בבריכת הארמון בקאפרי ונערים צעירים ויפים שקרא להם דגיגים היו מוצצים לו את הזין. חולה ועצוב הוא ישב בבריכה. בגלגול הבא אם אוכל לבחור אהיה לקט.

**

כתב: עמית פרבמן