bAcAnsu

הקדמה (1)

יפנים קוראים לעבודה arubaito. לקחו מהמילה arbeit של הגרמנים. לחופשה הם קוראים bakansu. לקחו מה- vaccance של הצרפתים.

הקדמה (2)

פגשתי את גון (Goon) בפעם הראשונה והיחידה בטוקיו בשנת 1995. אז הוא היה משהו אחד. אחרי 4 שנים הפך למשהו אחר לגמרי.

כל-כך לא יפני.

**

גון הזה היה כוכב עולה בתחום הכלכלה והפייננס. כל מי שרציני ומבין בנושא פרופסורים, משקיעים שרלטנים וכו׳ אמר עליו: ׳דבר כזה עוד לא היה. גאון חד-פעמי׳. העתיד היה פרוס לפניו חלק ומבטיח. ירצה - יוביל בנק השקעות. ירצה לציבורי - יתקדם עד לתפקיד שר האוצר. יחליט להישאר באקדמיה - יחקור ויזכה בפרסים נובל ואחרים. את מתנת הכשרון קיבל והיה חרוץ כמו יפני חרוץ ועוד קצת עכשיו רק נשאר לו לבחור יעד וייעוד. עוד לפני שסיים ת׳לימודים לקח משרת מנהל בכיר במיצובישי פייננשל גרופ הצעיר בהיסטוריה של המוסד המפלצתי והותיק הזה.

תחילת הדרך לסיפור הצלחה שילמד בספרים ובעל-פה.

הוא הגיע ממשפחה עניה במיוחד וביפן שאיננה פיאודלית כבר שנים עדיין היה קשה לאחד עם רקע כמו שלו להתקדם ולפרוץ והוא שבר מהזה שבר ניתץ מה זה ניתץ ביקע השמיד את תקרת הזכוכית. אצולת הכסף היפנית כרכרה סביבו וחיכתה למוצא פיו. ׳הגורו׳ קראו לו והוא היה ממוקד מטרה חרוץ ועקבי ורציני. הוא החזיק את אבאשלו (האמא מתה מזמן) ברמת חיים שלא יכל לחלום עליה כולל נהג ועוזר אישי ולמרות זאת הזקן עדיין הרשה לעצמו להצליף מילולית בילד כדי שיהיה ממוקד. מטרה. יפנים.

תחביבים לא היו לו לא מעולם התרבות היפני גם לא כדורגל. את העולם ראה דרך מסעותיו הקצרים לערים שנחשבו בתחום העיסוק שלו כמו ניו-יורק (לא אהב) והונג-קונג (1/2 אהב) ולונדון (תיעב) ופרנקפורט (העריץ ת׳שיטה). לאכול הוא אכל רק כדי להשביע את יצר הרעב. וזהו. תשוקה ומיניות היו שם בהחבא כנראה אבל ביוםיום ובלילהלילה התנהג כרובוט ממושמע. 

בקיץ של 1998 נתקע בשדה התעופה של פריז בלי שרצה כי טיסת ההמשך שלו הביתה בוטלה. בלי ברירה לקח טקסי לעיר כי כל המלונות סביב שדה התעופה היו מלאים. הוא נכנס לפריז מצפון והרגיש (הוא לא הראשון) תנועה לא מוכרת בבטן התחתונה. ציווה על הנהג לעצור וירד לשוטט. מעולם לפני זה לא שוטט בלי מטרה. כמו הרצל של היהודים בשנת 1894 נתקף קדחת (מסוג אחר) הלך בלי יכולת לעצור התפלא והוקסם מדברים שלא ידע שקיימים: סמטה צרה ללא מוצא; נערה ששותהפרייה א-לה מנטה; גינה סגורה בלי כניסה או יציאה; ספסל עם רגל שבורה...באחד הכיכרות כבר היה לילה קשוח ראה אנשים מקובצים סביב מסך ורואים אכולי שגעון משחק כדורגל. תפס כיסא והתיישב. נזכר שבשיטוטו ראה לא מעט מקבצי אנשים סביב מסך טלביזיה. כשהבוקר עלה ניגב ת׳דמעות מהלחיים ומהעיניים. צרפת ניצחה את ברזיל 3-0 בגמר אליפות העולם. את האורגיה החברתית שחווה ואת מה ואיך שהרגיש לא יכל להסביר במילים. אלה היו היום והלילה המופלאים בחייו. עולם בהיר נפתח לפניו. 

שנה אחר-כך

הוא נחת בפריז בסוףסוף הקיץ. הגיע עם 2 מזוודות ומפתח לדירה יפה ממש ברובע העשירי וייעוד ברור אם כי חדש: ללמוד כדורגל ולהפוך למאמן הטוב בעולם. נרשם ללימודי צרפתיתבסורבוןולמד באדיקות. שלט בשפה די מהר והתחיל ללמוד בביתספר הגבוה לאימון של האקדמיה לכדורגל. עורר השראה בדיוק כמו בתחום הקודם אולי כדורגל ופייננס דומים מדי יתעצבו אוהבי המשחק אבל אותו זה לא עניין המטרה קידשה ת׳אמצעים וכל הסיפור הזה שהאמין בו. כאן כמו תמיד (חוץ מהיום והלילה בשנה שעברה) דבק ברובוטיות שלו, למד והתנסה וניתח והעמיק וחקר כדי להיות מאסטר של כדורגל תיאורטי. הדברים התקדמו לפי התכנית ואפילו מהר ממנה. מאמן נבחרת צרפת העריץ אנליסטים והזמין אותו להתארח במחנה אימון ארוך. במקביל התחיל ללמוד בסורבון את הקורס השמיני בשפה ואזרחות צרפתית.

היא נכנסה לכיתה בשיעור השלישי ומייד כשראה אותה הרגיש (הוא לא הראשון) תנועה שכבר חווה בבטן התחתונה. היא הייתה רוסיה, פולניה או גרמניה הוא לא ידע לומר כי היה מסוחרר וכי שלטה בשלוש השפות. ׳שלום אני קתרינה׳ אמרה בנוןשאלאנט ממית. ׳מצטערת על האיחור. בעיות בקימה׳. הקורס השמיני שהתחיל משעמם ושיטתי כמו קודמיו (דווקא את זה הוא אהב) הפך מאותו רגע לחוויה בימתית. היא הייתה צ׳לנית שלקחה הפסקה ממוסיקה ובכלל והחליטה להתמקד בהתנסויות ללא משמעות, ייעוד או מטרה. היא התרשמה מהצרפתית של גון וביקשה שיעזור לה. הוא התמסר כולו למשימה. הם התקרבו מהר בלי שתכנן אבל כמו שרצה. הכדורגל ושיפור השפה עניינו אותו פתאום פחות ופחות רק רצה להיות איתה וכמוה. חודש שלם ורצוף הוא הרגיש כמו בלילה הקייצי של 1998 וגם כשקתרינה אמרה לו שהיא ממשיכה הלאה בלעדיו לא התרגש או מיצמץ אמר לה: ׳אריגטו על הכל׳ קיפל את עצמו וחזר לטוקיו, יפן.

שנה אחר-כך

יש לו ואן קטנטן וישן של סובארו. 

פעמיים בשבוע בימים לא קבועים הוא פותח את הדלת הצדדית של האוטו ומוכר ברחובות מזדמנים בצק ממולא בבשר תמנון שהוא מכין במקום. מעדן. 

את שאר הזמן הוא מעביר בבטלה ומחשבות ושוטטות חסרת משמעות ותכלית. 

מי שפריז היא הייעוד שלו לא יכול לקחת ת׳חיים ברצינות.   

**

כתב: עמית פרבמן