יולי

...G!

הייתה הדבר הכי המופלא שהסתובב בשכונה שלנו בראשוןלציון החולית. מן Godess.

היה ברור שהיא לא שייכת: הייתה בינלאומית. בוקר אחד של קיץ ראתה אותי מקפיץ על הרגל פחית מקומטת של קוקהקולה - הקפצתי יותר מ-100 בלי שהפחית נפלה על הרצפה. עצרה לידי ואמרה: ׳שמתי עלייך עין כבר מזמן. בעשר ושלוש דקות אאסוף אותך מפה. נצא לשוטט הלילה. אעשה ממך סיטואציוניסט׳.

׳מה׳?

לא הצלחתי להקפיץ אחר-כך ת׳פחית פעמיים.

אספה אותי עם האופנוע שלה בשעה שאמרה. היה חם ולח כמו ביולי. הבנתי שכבר בגיל 16 הגעתי לפסגת חיי. חלמתי בעיניים פקוחות תחת הקסדה. כשעצרה את האופנוע הבנתי שאין לי מושג איפה אנחנו. הרחתי ים.

׳חוף ראשון׳? שאלתי.

הזיזה ת׳ראש לצדדים בתנועה מעליבה - 

׳עג׳מי׳. ענתה. ׳לשוטט בישראל אפשר רק ביפו כי יש ת׳מרחבים של הים והמחנק של הסימטאות הצרות׳.

חשבתי שהיא פסיכית. 

היא הכירה לי עולמות וריחות של עיר שלא ידעתי שקיימים, ואני הבנתי שהתכלית של ההליכה שלנו והההפסקות והריחות הטובים והמסריחים והקולות היא השוטטות. הריחוף.

הייתי המלווה המושלם. לא הפרעתי.     

לקראת סוף הלילה עמדנו מתחת לבית של שגריר צרפת.  

׳יוםאחד פרמון כל זה יהיה שלך׳.

צחקתי עם פה סגור ועם להוציא אויר מהאף שעושה Sound של צחוק, כי זה הצחיק שנערה בת 18 אומרת משפט בוגר כזה אבהי למישהו שקטן ממנה בשנתיים שכל מה שהוא חושב, חשבתי, באותו רגע זה שאני מת לראות ואולי לגעת לה בציצי.

׳מה יהיה שלי׳?

׳הרחובות׳.

ראיתי את G רק עוד פעםאחת - רכבה על האופנוע. קדה עם הראש כשראתה אותי. באוגוסט נסעה אמרו לפריז ולא חזרה. במהלך הקיץ הפכתי למומחה מספר1 בראשון לציון והסביבה לתיאוריה של תנועת השוטטות הבינלאומית. ביום הראשון של הלימודים כשהמחנכת החדשה ביקשה מכל אחתאחד לספר על עצמם, ׳משוטט׳ אמרתי כשהגיע תורי. נדלקה לה להבה קטנה בעיניים.  

---

יולי 2018, תלאביב

האורתופד רשם לי חודש מחלה ואמר לי לנוח. 

׳אני יכול לרוץ׳? שאלתי ת׳שאלה הרגילה שאני שואל כשנפצע.

׳לרוץ לא ללכת כן. לך לאט שלא תיפול׳.

עם שבר בכתף ומלא זמן חזרתי לג׳וב הראשון שלי שזנחתי - שוטטות, כי עשיתי מלא דברים אחרים לאורך השנים ורק אותו שמתי כתחביב. 

זה התחיל לי סתמי. הרגשתי שאני הולך בלי מטרה וכלום לא קורה והקסם של הזכרון הישן לא קיבל חיים.

בערב של ה-14 ביולי כשהאויר היה דחוס וחם כלכך ישב לי על הכתפיים-ממש דרכתי שוב על קקה - המשוטט עיניים למעלה דורך 3.14 פעמים במשמרת שוטטות על קקה-בעלי-חיים, מסטיקים וזה. נעצרה מולי אשה שדומה לזמרת הצרפתיה ברברה ששמעתי באוזניות. אמרה לי: Tu Joues Quoi (=אתה משחק מה). קרצה והמשיכה. האויר הדחוס התפרק והמסך נקרע: ראיתי את כל המשוטטות והמשוטטים של העיר -אנשים שסומנו באור אחר בהיר ורך יותר. קהילה. 

לילה ירד ואותו אור עליהם. ספרתי אותם וכשהגעתי ל- 229 הפסקתי. היו כמה שבטח ספרתי פעמיים. שלוש. היו ביניהם כאלה שהכרתי בחיים הרגילים שלהם. גם הם לקחו הפסקה בגלל שבר בכתף? אולי קילה? בעיית סחוס? סתם pAuse? הם התנקזו כמו במשפך לדרך אחת. הלכתי איתם ולא חשבתי אם כולנו הולכים כמו בקר אחרי כולם או מתוך סקרנות בודקים לאן מוביל המשפך. שוטטות זורקת אותך לאיןסוף עולמות ואתה מתעורר כי נגחת בעמוד או כי התעוררת מחלום.

׳פרמון אתה עוד רגע נופל׳ צעק לי קול נשי. עצרתי במכה. מולי היה ים, מאחורי הבית של השגריר הצרפתי וסביבי משוטטים, 229 לפחות.

--

כתב: עמית פרבמן