יוני

במדבר, יוני 2018 ׳מו-טי קפילוטי מו-טי קפילוטי מו-אוטי...מו-טי קפילוטי מו-טי קפילוטי מו-אוטי..׳

האיש המוזר והמיובש שנראה כמו צמח בר זימר את המילים האלה שתפשו בי. חזק.

׳מה זה הסימן הזה׳? התאמצתי לחשוב. הוא הסתכל עליי במבט ממוסטל ופה חצי פתוח ומיובש צהבהב ושיניים מבריקות והמשיך כמו מישהו מתקופה אחרת - 

׳מו-טי קפילוטי מו-טי קפילוטי מו-אוטי...מו-טי קפי....׳

**

רוני שהיה התאום הסיאמי שלי בילדות אמר לילאלהתעלם מסימנים. הוא היה מכשף שמת ב-Blue Holeואני חושב שצלל ביודעין אל מותו. אני מתגעגע אליו כל יום. החברות שלנו הייתה קיץ מתמשך.

בכיתה ז׳ הברזנו מביתספר ביום שכולם מתחפשים בפורים. היינו ילדים והיינו מאושרים עד הגג וברמזור התפוצצה לי על הראש בועת סבון ענקית שנחתה פתאום מהשמיים. 

׳זה סימן׳ רוני אמר ולפני שבכלל עניתי לו עצר מולנו במכונית מרדכי המנהל של הביתספר שלנו בתחפושת של שף איטלקי. פחדנו ממנו כמו נערים מהמדריך הדתי שלהם במסדר קתולי. הוא צרח עלינו ואמר שישלח אותנו למוסדעבריינים. כשנסע משם עם הסיטרואן הטרנטה שלו רוני אמר לי: ׳בחיים לא ראיתי סימן שמביא את המסומן שלו כל-כך מהר׳. מרדכי המנהל היה מפורסם בכל ראשוןלציון בשוםדבר חוץ מזה שירק כמו ממטרה כשדיבר.

בפורים ההוא התחפשתי לשוחט יהודי מטורלל לפי תמונה שהייתה לסבא שלי מהעיירה העצובה שלו בפולניה. תחפושת נדירה בנראות שלה. בלילה יצא הדוקטור החולני ההוא גולדשטיין ורצח מתפללים מוסלמים במערת המכפלה. לא ישנתי אחר-כך 3 חודשים.  

אחרי הפורים ההוא התמכרתי למשחק הסימנים. 

בקיץ של אותה שנה רכבנו על אפניים לכיוון חוף הילטון והתרסקתי ליד השגרירות השוויצרית ואחת יפה-יפה שיצאה מהשגרירות טיפלה בי וחבשה אותי. התאהבתי בה במקום ולא הצלחתי להגיד שום דבר חוץ מ-׳Merci׳. ׳Bitte׳ אמרה לי במבטא רך. אז עוד לא ידעתי שבשוויץ מדברים גם גרמנית. למחרת בבוקר עשיתי קורס פראמדיקים והתנדבתי לצלב האדום, ישראל. היה סיוט. אחרי 3 חודשים פרשתי.

העניין של הסימנים הפך לדבר מרכזי בחיי. זה דפק לי ת׳תפקוד היומיומי. בשלב מסוים כל דבר שראיתי הפך לסימן וכל התנהגות שלי התבססה על פרשנות לסימן. אבא שלי הרוסי הקשוח האמין שכדי להפריד איבר חולה מהגוף צריך לנתח, אבל בדפקטים שקשורים לראש ניתוח לא יעזור, אז הוא החליט, בהמלצה של החבר הכי טוב שלו שהיה הפסיכיאטר הגדול ביותר מבין יוצאיי ברית המועצות, לשלוח אותי לקיץ שלם לסדנת התנתקות והתנקות באלפים האוסטרים. גם כשהגעתי עם הרכבתלאינסברוקייחסתי את כל הנסיעה המופכרת והמושגעת הזאת לזה שהבאתי כדורים במשחק הידידות של נבחרת ישראל בכדורגל נגדאוסטריה וינה. 

הסדנה עבדה. התנקיתי.

חזרתי לחיים רגילים, בהתחלה כנער ואחרי זה כאדם רגיל שעובד בשביל השיטה ואין לו שום דבר יוצאדופן להציע למשחק הגדול. אבל בקצה של המוח או הנפש עדיין היה חוט דק שקשר אותי למשחק הסימנים. חיכיתי שיבוא סימן. ידעתי שיבוא.

השנה זה היה חזק מתמיד. מהרגע שחגגתי יומלדת במספר ראשוני המשיכה לסימנים חזרה אליי כמו של אלכוהוליסט לוויסקי זול. בוקר אחד נשרף לי בגינה, ככה סתם בלי שום הסבר מתקבל על הדעת,הספר על בן גוריון, ארזתי תיק קטן ונסעתי למדבר. 

במדבר, יוני 2018 המיטברןנגמר לא מזמן ועדיין הסתובבו באזור כל-מיני מחפשים. הלכתי במישור אינסופי בלי לדעת לאן כשראיתי מולי את הזר ששר וחזר על המילים כמה פעמים:

׳מו-טי קפילוטי מו-טי קפילוטי מו-אוטי...מו-טי קפילוטי מו-טי קפילוטי מו-אוטי..׳

אולי שאלתי בקול: ׳מה זה הסימן הזה׳? ואולי קרא את המחשבות שלי.

׳זה סימן שהקיץ התחיל׳ אמר ונעלם. 

**

כתב: עמית פרבמן