איןעליו. אין

אני לא יודע או זוכר אם זאת היתה יוזמה שלנו הילדים או יותר סביר הייתה זו אמא של אחד מאיתנו - אולי זאת של פאפו (אומרים עם פעמיים פ רפה), שאמרה יותר נכון ציוותה עלינו להכניס אותו לחבורה שלנו ולהתייחס אליו כשווה בין שווים. אם זאת היתה אימא של פאפו או כל אמא אחרת היא לא הסבירה מדוע חשוב לה שיהיה חלק מהחבורה. ואם שאלנו: למה? ענתה: ככה. לא עזרו כל האבל-שמבל שאמרנו אפילו לא ההסברים המעולים והפשוטים של רפא שהיה ידוע בתור אחד שחותך עניינים גם מול הורים ומבוגרים. קיצורו של עניין, יודה היה לחלק מאיתנו בלי שיהיה לו דבר איתנו במשותף.

היינו בני 15 עם מודעות גבוהה. כך יצא. חקרנו את הטבע, היינו בחוג סיור ורוב הזמן היינו בחוץ בשדות ובמרחבים. יודה זה טינף בכל מקום גם בדיבור וגם בהשלכת פסולת לקרקע. אנחנו ראינו בעצמנו אנשי העולם הגדול, למרות שגדלנו במושבה קטנה. המשחק האהוב עלינו היה - ׳דירוג 10 הרחובות הכי מעניינים בעולם׳. בשנות ה- 90׳ לפני הבום של האינטרנט והגלובליות זאת הייתה חתכת-משימה. יודה היה מאוהב בשכונה הקטנה, ברחוב בלפור הצר ובבנין המעפן שבו גר בשכונה צדדית בזכרון (יעקב). אנחנו חלמנו על היום שנתרחק מההורים שלנו והוא העריץ את שרה אמא שלו לא היה מוכן להתרחק מהישבן השמן-ענק מאוד שלה. וככל שהתבגרנו המרחק בין יודה לבינינו התעצם ורק הים והגלישה היו מקור לחיבור.

יש פעמים בים גלי, כשאתה נמצא הרחק מהחוף ומעבר לקו השבירה של הגלים, והגולשים שנמצאים מזרחית ממך נעלמים משדה הראיה שלך לכמה שניות תחת הגל המתרומם ומתגלים כשהים כמו מתיישר. ואם אתה קצת מהורהר אתה יכול לדמיין שהגולש שלפתע נעלם צלל למצולות ולא ישוב. ופעם בים גלי שכזה, כשיודה היה לידי, רפא נעלם משדה הראיה שלנו. רפא הוא לא כל אחד וגם בעיניים של יודה היה מיוחד, למרות שייצג את כל מה שיודה שהיה שונא-מקצועי שנא יותר מכל - אהדה ורגישות אמיתית למיעוטים נרדפים. יודה יצא לכיוון רפא בחתירה מהירה ומשוגעת ממש הזכיר לי את המציל מחוף גורדון ששולט (שלט) בחסקה שלו כמו שמראדונה שולט (שלט) בכדור. אני הייתי רגוע ובטוח שתיכף רפא יתגלה. הוא לא. בפעם ההיא מסיבה לא ברורה רפא צלל למצולות ויודה היה מספיק ערני כדי להגיע אליו, לצלול לכיוונו, להציל אותו ולקנות לכאורה את עולמו.

אני לא יודע או זוכר אם אלה היינו אנחנו הנערים או אמא של אחד מאיתנו בטח של רפא שאמרה אחרי האירוע ההוא בים: ברוך שהשאיראהו בחבורה. יודה הבלתי נסבל עוד יותר הסתובב כמו טווס ולכל מקום שהגיע הצהיר אין עליו אין, כלומר עליו הוא עצמו.

יודה הציל את רפא בחורף הקשוח של 96׳ ורפא היה בטוח שהדבר יהפוך את יודה שהיה שמוק וטיפש למענטש, לפי המחשבה שכל מי שהציל אדם ממישהו, ממשהו, בהכרח יהפוך לאדם טוב יותר. הוא שכנע אותנו לתת צ'אנס אמיתי ליודה ולהכניס אותו עוד יותר לחבורה אמיתי-אמיתי ומלא-מלא. ויודה זה הלך ונהיה דרעק גדול יותר ויותר ולכל מקום שהלך אמר אין עליו אין כלומר עליו הוא עצמו והוסיף לזה 1/2 חיוך אווילי במיוחד.

באביב של אותה שנה היו בחירות ישירות לראשות הממשלה: שמעון פרס נגד בנג׳מין נתניהו, שהגיע גם לבקר ולדבר עם הציבור בזיכרון (יעקב). אנחנו היינו נערים עם מקדם תמימות גבוה והלכנו לשמוע אותו כי הוא אח של יוני שהיה מגיבורי ילדותינו. הוא הופיע נתניהו ליד הבית של אהרונסון ברחוב המייסדים וחיבר את עצמו לניל״י ולאצ״ל ולכל גוף וארגון קבוצה ויחידים מבני זיכרון שהיו לחלק מנופה של הארץ. פוי האיש הזה רפא אמר אחרי ששמענו אותו נואם מטנף בסגנון שלא הכרנו עד אז בזיכרון שידעה מריבות עוד במאה הקודמת-קודמת. מבחיל בוזה אמר וזה הפתיע כי בוזה לא הטיל ספק באיש. אין עליו אין אמר יודה והתכוון על עצמו.

אחרי חודשיים היו הבחירות ונתניהו זה ניצח את את שמעון פרס. הפתעה. בוקר אחרי הבחירות הים סער ממש וכשהגענו לחוף של קיסריה עלה ריח לא נעים באוויר. ים מסריח ומטונף הוא דבר שקורה כששופכים את כל הדרעאק של הביוב לתוכו ללא רחמים. יודה יצא מהים ממש מולנו - כבר חודשיים ניתקנו איתו מגע לגמרי. נמאס. איך הים? רפא שאל אותו. אין עליו אין יודה ענה והתכוון לנתניהו זה. ** כתב: עמית פרבמן