אפריל

אפריל של 2019 היה ריק. (מצחיק לחשוב עליו כך אחרי שני האפרילים האחרונים) דווקא אפריל. נשאב לתוך החור השחור שמוצץ את המילים ומשתיק אותן.

באפריל ראיתי שלושה דברים שאקח. למאי.

בהתחלה ראיתי ערבי שזרק את הקצה של נייר הגלגול על הכביש ביפו. ׳למה׳? שאלתי. ׳זאת העיר שלי׳. אמר. ׳אז להיפך׳ עניתי. נסע.

באמצע עשיתי לאתגר קרת את תנועת המתפלל כשראיתי אותו בחנות ספרים שאני אוהב בבאזל הרחוב. חייך את החיוך הביישני שלו. ׳פעם קראתי ספר ביום. היום כשאני כותב אני קורא. פחות׳. אמר. ׳זה ממלא את אותם בורות׳ אמרתי. ׳גם מרוקן׳. השתחוויתי פעם שניה.

בסוף שמעתי סיפור עצוב מהבעלים של חנות הספרים. יצאתי עם דמעה בלב העין. ואז ראיתי נשים בפישוק רגליים

ובאצבעות חשופות עושות ציפורניים אצל הקוסמטיקאית.

היה אפרילשל2019 ריק. כתב: עמית פרבמן