דצמבר

(האי אנדרוס יון, 1977)

יש מקומות שבהם בשניה אחת של דצמבר החורף מחליף ת׳קיץ. השנה תפשתי רגע כזה.

אני בתקופת מעבר בין משהו אחד לאחר והחלטתי להעביר אותה ליד הים באי אנדרוס שקרוב

לאתונהֿ, יוון. החיים הם תקופת מעבר.

יש באנדרוס רכסי הרים ופסגה אחת שעולה מעל לגובה של 1000 מטר. שלג יורד כאן כשהחורף

מכה. קו החוף עשוי צוקים ומפרצים. המקומיים נוסעים על מכוניות ישנות ורוכבים על חמורים. גם רכבים וגם חמורים חותכים בצוקים התלולים ומגיעים לפינות הנידחות ביותר של האי. אם תלך לאורך הערוץ המרכזי של נחל אכלה תגיע לחוף הכי יפה בעולם. אנדרוס הוא גןעדן. גם לבטלנים.

בבוקר מוקדם, היה עדיין חשוך, קניתי בנמל דגים שאצלה אותם על הגריל בערב. כנראה אהיה לבד ואוכל אותם לבד, אבל אולי אמצא אנשים ואזמין אותם. החיים הם חיפוש.

בחורף באנדרוס, יוון, יש מקומיים בלבד שמספרים שבקיץ האי מלא בתיירים יוונים וקצת זרים

אמיצים כי אין פה מה שתיירים רגילים אוהבים: בתי מלון מפוארים, תשתית תחבורה טובה, קזינו

וזונות. אנדרוס יפה שקט ומחביא בצידיי הכבישים הרעים שלו סודות. הייתי יכול להעביר פה חיים שלמים.

אחרי שהשמש יצאה ישבתי בקפה ריק מול המרינה הדרומית. ׳כבר לא יהיה חורף׳ אמר לי הבעלים שישב בשולחן לידי כי לא היה לו למי לתת שירות. הלכתי לים.

כמה ימים לפני שהגעתי לאנדרוס ראיתי באתונה כתובת גרפיטי ענקית על קיר ענק: מסעות עושים בים או על LSD. לידי עמד בלונדיני עם ראסטות וראיתי שהוא מסתכל עליי ולא מוריד את העיניים. הסתובבתי אליו והוא שאל אותי במבטא גרמני: ׳LSD man׳?. אמרתי ׳כן׳ בלי לדעת מה זה. במעבורת לאנדרוס יווניה מבוגרת ויפה שנראתה כמו אריסטוטלס אונסיס באשה הסבירה לי מה זה LSD ואמרה שכדאי לי לשים מתחת ללשון כשאהיה מול הים אז אקבל את הטריפ של החיים שלי. ׳אנחנו כבר נפגשנו בעתיד׳ אמרה לי לפני שהמעבורת התחברה לרציף. הייתי בטוח שהיא פסיכית.

חשבתי פעמיים לפני שלקחתי את הקרטון שהבלונדי עם הראסטות נתן לי ואחרי קצת זמן ראיתי

ספינה אדומה ענקית יוצאת מהחוף למים הפתוחים. זה היה מקסים. הייתה שעה או יותר או פחות מדהימה של ים טורקיז-סגלגול שקט שקט ושקוף, שמיים כחולים-ורדרודים ואוויר שקט ונעים ומוסיקת פסנתררכה. ואז בשניה זה התהפך: רוח חזקה הגיעה מהים והטמפרטורות קרסו והאוויר נעשה קודר והים גלי, בהתחלה גלים נמוכים

שהלכו וגבהו. שמעתי מישהי אומרת שהקיץ נגמר. סוף. סוף. האשה היפה מהאוניה שנראתה פתאום צעירה עברה מימיני והלכה לכיוון הים כשהיא מורידה מעליה את הבגדים תוך כדי הליכה ואז נכנסה למים הסוערים-כל כך ערומה.

היא כבר לא תצא חזרה. ראיתי אותה נעלמת בין הגלים בלי שנופפה בידיים לכיוון החוף או קראה

לעזרה. קמתי ונכנסתי לים. אלך אחריה לכל מקום.

הקיץ נגמר.

**

כתב: עמית פרבמן