ינואר

להיות אמיץ. לעשות ת׳מכה. לתת. לקחת. להיות נינוח. להעיז. להעז. אוסף של קלישאות. קורע ת׳דף וחושב מחדש על רשימה מעולה לשנה שתבוא, שתהיה מקורית (הרשימה) ושתביא אותי, אחרי שאבצע את מה שאכתוב, להיות הכיטוב. להעיז. להעז. נתקע לי בראש. להעיז. להעז. ממממהההה. ממממהההה. כשאתה רווק בן 38 בסוף שנות ה-80׳ כולם בטוחים ש׳תה הומו. אין אפשרות אחרת. תסביר שת׳מחפש ת׳אחתיחידה שלך לא יאמינו. בפנים יאמרו לך: ׳בהצלחה׳. מאחוריי הגב יאמרו: ׳מזדיין בתחת׳. ואני כלכך רוצה להיות בזוגיות עם אשה. לא, אין לי בעיה עם חד-מיניות (אבל) אני רוצה לבנות משפחה קלאסית כמו שרואים בסרטים האמריקאים של האולפנים הגדולים. בלי ההשתגעויות. וכל הרשימה שלי לעצמי לשנה הקרובה תוקדש לזה. כבר אמצע ינואר והרשימה, איך לומר - זה לא קורה. אותן הבטחות לעצמי כמו בשנה שעברה וזאת שלפניה. יום רביעי בלילה. מאוחר. המחוגים של השעון במכונית מראים 02:28. בחוץ גשם קליל. אני פותח חלון ואויר תל-אביבי קרקר מתמקם בחלל הסגור. המזגן מסריח ומחניק. מכונית זה כלי דרעאק. בעתיד בטח תהיה המצאה שתייתר אותה. השיר הילדה הכי יפה בגן מתנגן ברדיו. השדר הרדום מחמיא ליונתן גפן שכתב ת׳מילים. זה באמת שיר יפה והמחשבה שהוריי הוריו של גפן רוסיים כמו שלי, והוא מצליח להיות נעים ורגיש וילדי בשיריו משעשעת אותי. אולי לא כל היהודים יוצאי ברית המועצות דומים. בטוח. ברמזור לידי נעמד טנדר סובארו שנוהגת בו אשה יפה. לבדה במכונית. נראית חקלאית: שיער מתולתל ופנים חזקים והמון בטחון. לובשת גופיה תכלת של בנים שעובדים בבבריכות דגים. אשה שנוהגת בטנדר זה וואו. אני מסתכל עליה ולא מצליח להוריד ת׳עיניים. היא מסובבת אליי את פניה והמבטים שלנו ננעלים. לא מתנתקים. שניי רמזורים כבר התחלפו ואנחנו לא זזים, יושבים ומסתכלים זאת על זה ולא מורידים ת׳מבט. מאחורינו אין רכבים ואפשר להישאר ככה לנצח, וכשהרמזור פתאום מתחלף לצהוב ואז לירוק היא טסה מהצומת וקצת לפני זה מסמנת לי עם הראש: ׳אחריי׳. הפה שלי יבש. הלב דופק חזק והידיים קצת רועדות. השתחררתי מההלם אחרי כמה שניות ויצאתי אחריה. אני אשיג אותה. להעיז. להעז. הסוברו הכחולה שלה נוסעת צפונה ואני אחריה. אני מדמה מרדף. אני על גג העולם. אני מרוכז ואין דבר שמסיח את דעתי. אני מאוהב. אני אצליח. הרשימה שלי לשנה הקרובה כבר מסתדרת בראש. היא תהיה שונה מכל הרשימות של השנים האחרונות. היא נכנסת לישוב שאני לא מכיר. באוויר ריח של זבל חקלאי. אני מאוהב. לאורך כל המרדף ראיתי איך שנת 88 תיראה. היא תהיה מושלמת. המספרים טובים מדיי: 1-9-8-8.תשע פחות אחד זה שמונה ואז שמונה ושמונה. קלאסי. היא עוצרת את הסוברו מול בית קטן וחצר גדולה ומטופחת. מהבית יוצאים ארבעה ילדים. הם קופצים עליה באהבת-אמת. אחר-כך יוצא גבר. היא מתנשקת איתו בתשוקה. איזהמן משפחה זאת שהילדים ערים ב-3 בבוקר יום לפני ביתספר? למה היא היא סימנה לי ׳אחרי׳ ברמזור? ** כתב: עמית פרבמן