נובמבר

״להאמין שהיריה של לי אוסבלד היא שפגעה בנשיא, זה כמו להאמין שבכדור אחד אפשר לפגוע בלב ובראש״.

(החוקר הבליסטי הראשי בחקירת רצח קנדי, נובמבר 1963).

**

צ׳יצ׳ו סימן לי לסגור את הדלת. הערב נגמר. שני גברים מבוגרים מחופשים למתים השתחלו למסעדה רגע לפני שהספקתי לנעול. הוא נתן להם שתי אריזות מלאות באוכל שהכין עוד קודם. אנשים מחופשים הם מראה מוזר בפריז של סתיו 1967. פה זה לא אמריקה לא חוגגים פה את ליל הקדושים. על אחת הקופסאות שצ׳יצ׳ו מסר להם היו מצויר מגן דוד ועל השניה מן כתר. הייתי בטוח שדמיינתי. אני אמנם ירקן בעיר המהממת הזאת, אבל הגעתי לכאן לפני 10 שנים כדי להיות סופר. לדמיין. צ׳יצ׳ו ראה שהאיורים על קופסאות האוכל בלבלו אותי. הוא הסתכל עליי במבט של מי שהיה פעם זר והיום יודע הכל על המקום… - ׳יש לך את כל נובמבר לגלות את הסוד הגדול של רחוב Beautreillis׳ אמר לי. - ׳אנחנו מכירים כל כך הרבה זמן ורק עכשיו אתה מספר לי על סוד גדול ברחוב שלנו׳?

- ׳כשתפתור את הסוד, אם, אז תדע למה רק עכשיו. ולמה בנובמבר׳. - ׳ואם אפתור?׳ - ׳אז כל דצמבר תאכל פה בחינם׳.

הסוד הגדול מהרחוב שלי סיקרן אותי וגם ההבטחה לאכול בחינם בביסטרו הכי טוב בשכונה. אבל אחרי יומיים כבר שכחתי מהעניין. היופי והאפרוריות והקור והשלוליות של פריז בנובמבר לקחו אותי למקומות אחרים של דמיון. והתאהבות.

כל בוקר הגעתי לחנות שלי שליד הביסטרו של צ׳יצ׳ו. בין שעות הלחץ יצא ששתינו קפה ודיברנו על כדורגל ועל אופניים ועל אלגי׳ר ואף מילה על הסוד. זאת הפכה להיות הבטחה דרמטית שהתפוגגה.

לילה אחד, שבוע אחרי ליל כל הקדושים (Tout Saints), חזרתי מארוחת ערב במסעדה. זה היה יום ששי ואמא של צ׳יצ׳ו עשתה את הפסטה-בטן-חזיר הפנטסטית שלה. בקפה הפינתי של הרחוב שהיה ריק כמעט לגמרי הסתודדו שני אנשים. אני מחפש סודות. הסתכלתי עליהם והם הורידו את המבט. אלה היו המחופשים משבוע שעבר. המשכתי לתוך הלילה הקר.

למחרת עצרתי לקנות את הליברסיון של יום שבת והכותרת הגדולה באדום הייתה: ׳50 שנים למהפכה הקומוניסטית׳. דפדפתי במגזין שהיה מוקדש כולו למהפכה ובעמוד הלפני אחרון הייתה התמונה המפורסמת של הנער היהודי הרשל גרינשפאן. ׳היום לפני 29 שנים בפריז רצח גרינשפאן את הציר הגרמני פום ראט.

ההתנקשות הדרמטית הביאה לליל הבדולח ולטרגדיה של יהדות גרמניה׳ היה כתוב. חזרתי לעמודים הראשונים שם הייתה גם תמונה של ניקולאי השני, הקיסר האחרון של רוסיה עם אשתו ובנותיו ואלכסיי, בנו יחידו אשר אהב. הם הוצאו להורג על-ידי הקומוניסטים אחרי מהפכת 1917. בעיתון היה כתוב שיש סיכוי אמיתי שמישהו מהילדים של הצאר הצליח לברוח מכיתת היורים.

הרגשתי שכדור אקדח אחד פוגע לי בלב. ואז בראש.

דפדפתי לעמוד עם התמונה של גרינשפאן. מעליה היה כתוב: ׳האם הרשל גרינשפאן חי׳?

׳מה׳? צעקתי ורצתי לכיוון רחוב Beautreillis. ברקע שמעתי את מוכר העיתונים בקופסא הקטנה קורא לי ׳מסיה, מה עם הכסף?…..מיירד׳.

בכניסה לרחוב ראיתי את צ׳צ׳ו יוצא עם שקית אשפה. הוא הלך לכיוון הפח. כשראה אותי לבן ומזיע עם העיתון ביד אמר לי:

- ׳כן, בלילה שבין אוקטובר לנובמבר, בליל כל הקדושים, יש מתים שחוזרים׳.

**

כתב: עמית פרבמן