סיפור קצר ורע (תלוי איך מסתכלים) ליום עצמאות

זה סיפור על עזרן (אומרים כמו ששומעים ובמילעיל) שנולד וגדל בקרית שמונה והיה פטריוט אמיתי. ומי שלא אוהב פטריוטים או את קריתשמונה או שמות שמתחילים באות ע׳ יכול לעצור פה. צ׳או. 

**

עזרן היה מאלה שתמיד נותנים כתף וקצה חוט לכל אחד גם בלי שפנו אליו ישירות. פעם ביום הזכרון לשואה ובעיקר לגבורה היה קטנצ׳יק ועלה לדירות בבניינים בשכונות הקשות כדי לעזור לדיירים לתלות את דגל ישראל. קריתשמונה זאת עיר עם נשמה ורוח פטריוטית איך לא בשנות ה- 80׳ וה- 90׳ זה היה המקום בו עברו ברגע נתון הכי הרבה חיילים-פר-מטר-רבוע (עולמי) אבל זה לא קשור לסיפור. אז עזרן שהשם הפרטי שלו שמור אצלי היה מאלה שתמיד יהיו שם בשביל אחרים ואת זה כולם ידעו, אבל כשבגר קצת יצא לו שם שלברחןרוצה לומר (יעני) אחד שבורח ברגע האמת. נעלם. אפילו לא נשאר ועושה במכנסיים כמו כאלה שעושים ליטרלי או כדימוי. 

הייתה את אליפות הצפון בכדורגל לנערים מתחת לגיל 15 (בלי זיופי גיל לשחקנים ואם כן אז בעדין) ולנו לקריתשמונה היתה קבוצה חזקה. ׳נפרק אותם 1-0׳ מירו רוזבן היה אומר לפני כל משחק ומאחורי הגב שלו היו אומרים שהעתיק את המשפט מעיתונאי או משורר אחד מתל-אביב. היה לנו גם את הגב והעידוד של אלוף פיקוד צפון שלקח חסות על הקריה, הגיע למשחקים עודד וקילל כאילו באמת אכפת לו. רוב המשחקים בטורניר היו טיול קליל ולא ניכנס לשאלה האם זייפנו שחקנים ואם כן אז (באופן) עדין או לא. משחק הגמר היה אנחנו נגד קיבוץ דפנה. האצטדיון היה די מלא כולל האלוף שעודד אותנו חזק וכולם ידעו שהוא רוצה שהקיבוצניקים ינצחו. בדקה האחרונה ממש קיבלנו פנדל שלא הגיע לנו. התוצאה היתה 1-1 ומירו אמר ׳נפרק אותם (פאוזה די ארוכה)...2-1׳. ידע להגיש בדיחה. עזרן שהיה הבועט הכי טוב שלנו by far נעלם. איך שחקן נעלם באמצע משחק כדורגל? זה לא גניבת הדגל שמשחקים בשדות ובפרדסים. אז אילן הדדי השני הכי טוב אחרי עזרן בעט פנדל שאין שוער בעולם שהיה עוצר. ניצחנו 2-1 והיתה שמחה חסרת מעצורים. השחקנים הצעירים והצעירים פחות רצו עם דגל ישראל מסביב למגרש והאלוף הצדיע להם. העונש של עזרן היה לשבת בצד. לא נתנו לו לרוץ עם הדגל. כולם ביציע הסכימו שזה עונש הגיוני.ברחןכמוהו לא ראוי (זאת המילה שהשתמשו בה) לאחוז בדגל ולרוץ איתו אחרי ניצחון. לפני שהאלוף עלה למסוק שלקח אותו לאחד הקיבוצים באזור הוא נעמד באיזה פינת רחוב והשתין. ׳וזה ראוי?׳ עזרן שאל אותי. 

הקריה הייתה באופוריה אחרי הניצחון הלא חשוב בכל קנה מידה, הרי דובר בטורניר אזורי חסר משמעות אבל כשאין ציפור שיר גם התחת נהיה זמיר וכל הצלחה גם שולית היא סיבה למסיבת ענק. כמעט. ביום ראשון של אחרי המשחק כל השחקנים הצעירים או יותר נכון כל מי שהשתתף במשחק הוזמן לפלאפל ושתיה אצל בז׳רנו הפלאפל האהוב על חיילי גולני. צנחנים אכלו בטרומפלדור. עזרן חויב לשלם מחיר מלא למרות ששיחק לאורך כל המשחק. ׳ברחן׳ אשתו של בז׳ה אמרה לו. ׳חינמים והנחות זה רק לחיילים קרביים׳. 

עזרן לא ידע אם היהברחןאבל מכיוון שכולם קראו לו כך האמין שהוא כזה וברגעים שהצליח לחשוב בצלילות ולברוח מחיצי הביקורת החיצוניים התוודה בפני עצמו: ׳כן אבל ברגע האמת ברחתי׳. כך נקלע למערבולת שממנה אין לצאת מבלי לדעת אם ברח ראשון או קודם הואשם בבריחה ולכן קיבל על עצמו בהכנעה את התואר המעליב.

הוא התגייס לצנחנים ואמא שלו שבאה לאסוף אותו מהתחנה המרכזית אחרי שחזר לחופשה הראשונה עשתה אצבע משולשת לאורך דקה וקצת לבז׳רנו ואשתו ׳אנחנו אוכלים פלאפל רק אצל טרומפלדור׳ צעקה לאופק ולאזניים של בז׳רנו שהיה איש טוב ולא סלח לאשתו הרבה זמן על מה שאמרה לעזרן יותר נכון עשתה אחרי המשחק ההוא. 

לילה קר אחר בינואר המחלקה של עזרן עלתה על מסוק שלקח אותה ללבנון. 12 דקות אחרי הנסיקה כשהוא עדיין בגבולות מדינת ישראל ולא רחוק מקריתשמונה המסוק התרסק וכל מי שהיה עליו מת. כהשחבר׳ה של זק׳א אספו את מה שנשאר מהגוויות היה חסר להם חייל אחד. אנחנו פה עד שנמצא את כולם אמר האלוף (זה היה אלוף אחר מקסים דווקא אחד שאוהב אנשים ולא ברור מה עושה בצבא ובטח לא משתין ככה סתם בפינת רחוב באמצע עיר). כשאמא של עזרן שכבר התחילה בטקס האבל כי ידעה שהיה על המסוק קיבלה ממנו שיחת טלפון היא התעלפה פעמיים: פעם אחת כי שמעה את הקול שלו וחשבה שהוא מתקשר מהמתים ופעם שניה כי חשבה איזה אסון יירד עליה ועליו כשיאמרו כולם שברח. ממה? התחקיר לא מצא את הסיבה לכך שלא היה על המסוק. כנראה הלך להשתין באיזה פינה ובחושך ובבלבול נשאר מאחור. ׳שוכחים לפעמים נשקים וגם חיילים. אתה חי ויש לנו מזל׳ אמר האלוף והתכוון לכך. משפחות החיילים המתים שהיו חבריו הטובים של עזרן העבירו בקשה לאגף כח אדם שהחייל עזרן לא ינכח בהלוויות ילדיהם. ׳בתי הקברות הצבאיים אינם מקום לברחנים׳ אמרו וראש אגף כוח אדם שהיה פעם אלוף הפיקוד הנהנן בהסכמה.

עזרן התגייס לאוניברסיטה, למד חקלאות כי רצה להפריח שממות הצטיין בלימודים ואפילו קיבל תואר דוקטור. פעם הציל תייר צרפתי מטביעה מול חופי קיסריה. האירוע קיבל כותרת בעיתון: ׳יש שחיינים בקרית שמונה׳ ובזה זה נגמר. את התוארברחןלא מחקו לו וכשהיה מגיע עם אשתו והילדים לבקר את אמא שלו בצפון היו הילדים הצעירים של הקריה מקניטים את ילדיו: ׳מה קורה ברחניםקטנים׳ והעלבות מהסוג הזה. לא נתנו לו אפילו פעם אחת לעמוד ליד הדגל בטקסי יום הזכרון בעיר למרות שהגיע במיוחד והגיע לו הרבה יותר מאחרים.

בשנת 2018 היה אביב יפה במיוחד.

עזרן יצא עם משלחת מדע ישראלית לאי לסבוס ביווןשסבל קשות מהתפרצות טפיל שהמית עצי זית אחד אחרי השני. עזרן שכבר היה מומחה בעל שם עולם לזיתים הגיע כדי להציל את החקלאות המקומית. כשנחת באי הרגיש משהו שלא הרגיש כבר שניםמלא. היה לו קשה לאפיין את אותה הרגשה פנימית עמוקה במילים. הוא נמשך יותר ויותר למקום ולהיסטוריה העשירה שלו ולים ולנופים הרי טרשים קרחים. ולים.

ביום הטיסה חזרה הביתה לתלאביב הוא נשאר בחדר המלון ולא ענה לטלפונים של חברי המשלחת האחרים. גם לא פתח הודעות טקסט מסוג וואטסאפ ואחרות. חברי המשלחת האחרים שהיו מחויבים לערבות הדדית נטשו את עזרן די מהר גם לא באו לבדוק אם קרה לו משהו כי מיהרו ממש לחזור לטקסי יום הזיכרון והעצמאות שהיו באותו ערב ובזה שאחריו. 

עזרן שם פרטי שמור אצלי שנולד וגדל בקרית שמונה ופעם היה פטריוט לא יכול היה לברוח מהמקום המופלא הזה האי לסבוס יוון שהרגיש אליו תחושה שזכר מפעם מילדותו: שייכות.

כבר שנתיים הוא שם. חורש וזורע.

**

כתב: עמית פרבמן